את/ה בעצמך

 

לגדל פרחים, לא להעיר עליהם מחלון הרכב

לצערנו החברה המודרנית לימדה אותנו להתעסק בחיצוני, במיידי, בבר חלוף ולא השכילה לתת לנו בתהליך הגדילה אפשרות להתרכז בתוכנו. למצוא את המצפן שלנו לפיו נמדוד את חיינו. את האמת האישית לפיה תקבע סקלת הצבעים בה נראה ונפרש את העולם.

 

english-back-garden

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עקב כך, רבים מאיתנו נסחפים בזרם העוטף אותנו, מבלי לדעת במודע לאן עלינו לכוון. המטרה הרוחנית האישית נלקחה מחיינו לטובת הישגים חומריים. אבי אמר לי פעם כי ההבדל בין אדם בדת לאדם דתי הוא שאדם בדת מאמץ קודקס חיצוני של חוקים לפיהם הוא חיי, הקובעים עבורו את האסור והמותר, המוסרי והמסואב, הטוב והרע.

לאדם דתי, לעומת זאת, אין חוק חיצוני אלא הוא מודד את חייו ראשית כל לפי צו מצפונו. הוא רגיש ונמצא בקשר עם רחשי ליבו, עם רגשותיו, מאוויו, יצריו וערכיו המנטאליים והרוחניים. הוא מבין שהוא מושפע מהם אך הם לא הוא. הוא יודע כי הוא נבחר, למזלו, לשבת בכלי רכב פנטסטי למעט שנות חיים, וכדאי שישכיל ליהנות מכך ולעשות את החלטותיו מתוך חסד ולא דין.

מציאת האמת שלך בעצמך

חשבתם פעם כמה המילה מצפן דומה למצפון?

בתוכנו ישנו כבר כל המנגנון שיכול לכוון אותנו, להרגיע ולנסוך בנו שלווה בימי חיינו. האב והאם, הילד הנצחי, המקור ממנו הגענו ואליו אנו עתידים לחזור. לכל אדם צורך וזכות להיות בקשר ישיר עם הנקודה הזו בתוכו, שמכירה אותו טוב יותר מכל אחד אחר, ותמיד היתה ותהיה שם בשבילו, לנצח. יש לטפח את הקשר הזה ולהביא ללבלוב היחסים האלו הנמזגים ליום יום בעולם החומרי. הקשר עם הנשגב הוא המנוע החזק ביותר שלנו, ההשראה והנחמה הגדולה, הממלאת אותנו בהכרת תודה על כך שאנו פשוט חיים.

ישנה חשיבות יתרה למציאת העוגן האישי הזה, לא זה שנתנה לך דתך, עמך, משפחתך או הוריך, לימודיך או חוויותיך בעולם הזה. כמובן שכל אלו משפיעים עליך השפעה עצומה ועדיין, יש לזכור שגרעין ליבך זה קודם לכל אלו, ואינו דובר את שפתם. הוא לפני המילים, חסר שם וצורה, אין כל דרך לתרגמו בצורה מדויקת למילים ותורות כתובות. הוא יותר סוג של רגש מסוג של מחשבה. יותר סוג של ידיעה מאמונה.

ישנו קשר בלתי אמצעי בינך לבין הקודש. כשמוצאים אותו, עולה חיוך טרי ועתיק גם יחד על פנינו. חיוך שהתגעגענו אליו.

החיים שלנו מקבלים פרופורציה נכונה הרבה יותר ואנו מוצאים כוח ודרך להסתכל מעבר לחסמי היום יום ולהתמודד איתם בעוז וחוכמת חיים מחודשת. יש לנו תחושת ייעוד אישית וידיעה שמה שצריך להתרחש מתרחש וכי אנחנו נמצאים על דרך ארוכה שזה רק צעד אחד ממנה.

לכל אחד מאיתנו יש את אלוהים בלב. לא גבר מזוקן על ענן, לא אלה כועסת, לא טוטם מעץ בפתח מקדש מרוחק. המקדש של כל אחת ואחד מאיתנו תמיד היה בלב, במקום בו נולדים פרפרי אהבה ודמעות של כאב. המקום הזה, שנמצא לפני המילים והמחשבות, הוא החלל הטהור בו הזיק האלוהי של כולנו יושב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

Enter your email address to subscribe to this blog and receive notifications of new posts by email.

הצטרפו אל 2,540 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: